רש"י על חולין ע׳

1 ואי אתמר בהא בהא קאמר רבה - מכאן ולהבא דאי אמרת למפרע קולא הוא דלא קדיש:

2 מחתך ומניח - עד שיצא הרוב ואע"ג שיצא הרוב והרי החתיכות לפנינו משליכו לכלבים אי אמרת בשלמא מכאן ולהבא הוא קדוש ומקמי יציאת רוב לא קדיש מידי הנך דאיחתכו מקמי הכי לא חלה קדושה עלייהו אלא אי אמרת דלמפרע הוא קדוש הא כיון דרובא קמן איגלאי מלתא ביציאת הרוב דמעיקרא קדוש להו:

3 לא מחתך ומשליך - דכיון דליתנהו אמאי תיחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדא קמא חולין הוה אבל ביצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו איכא למימר אגלאי מלתא וחיילא למפרע ומבטלה מכירה:

4 אדתני יצא רובו - דמשמע בבת אחת:

5 נעשה כמי שיצא רובו - בבת אחת:

6 הלכו באברים - כדמפרש ואזיל שיצא רובו במיעוט אבר רוב העובר יצא ומיעוט א' מן האברים השלים ליציאת הרוב וקא מיבעיא ליה הלכו באברים אחר הרוב דנשדי מיעוט אבר שיצא בתר רובו שבפנים והוי כמאן דלא נפק האי מיעוט וליכא יציאת רוב עובר ואם רצה מחתך ומשליך לכלבים ומשום מטיל מום בקדשים ליכא דמותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם כגון יציאת ראשו או יציאת רובו דרך מרגלותיו:

7 או לא הלכו - ושדינן ליה בתר רוב עובר דלא שבקינן רוב עובר וניזיל בתר רוב אבר:

8 אלא שיצא חציו - של עובר ורוב אבר משלים אותו החצי ואי שדינא למיעוטא דגוואי בתר רובא נפק ליה רובא דולד:

9 אי נימא רובו ממש - ובבת אחת קא מיירי על כרחך דאע"ג דשנינן לעיל מחתך ומניח נעשה כו' שינויא בעלמא שני אגב דוחקיה ומתניתין במשמעותיה קיימא:

10 אלא לאו כגון שיצא חציו ברוב אבר - וקרי ליה רובו דשדינן מיעוט אבר דגוואי בתר רוב אבר והוה ליה רוב עובר:

11 לא - לעולם לא הלכו ולא שדינן מיעוט אבר בתר רובא ומתניתין ביצא רובו ממש ודקשיא לך למאי איצטריך כגון שהיה מיעוט אחד מן האברים משלים לרוב העובר ואיצטריך לאשמעינן דהוי רובא ולא אמרינן שדי מיעוט אבר שבחוץ אחר רוב שבפנים וליכא לידה אלא שדייה בתר רוב העובר הואיל ובהדיה נפיק:

12 כרכו בסיב - שגדל ונכרך סביב הדקל כעין מרייל"א של גפנים:

13 מהו - שתהא חציצה ואמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלא רחמנא ולקמן בעי אימת כרכו. ואת"ל סיב הוי חציצה דמין שלא במינו הוא:

14 שליא - מי הוי חציצה או לא:

15 כרכה - אשה בידיה והוציאתו והפסיקו ידיה בינו לבין הרחם מי אמרינן כיון דאורחיה הוא לילד את בהמתה לאו חציצה היא:

16 היכי דמי - כל הנך בעיי:

17 אי דנפק דרך ראשו - ואחר שהוציאו אותו עשו בו אחד מן הדברים הללו:

18 פטרתיה - רישיה לרחם וקדוש מיד דהא יצא ראשו הרי זה כילוד:

19 דרך מרגלותיו - וקודם יציאת רובו כרכוהו:

20 בלעתהו חולדה - בתוך הרחם והוציאתהו:

21 הא אפיקתיה - כשהיה בלוע ולא נגע ברחם והיינו כרכתו:

22 אלא בלעתו והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו - מי קדוש בהאי יציאה אחרונה או לא:

23 ונכנס לזה מהו - נפטרה בהמה האחרת מן הבכורה או לא:

24 נפתחו - גרסינן. נפתחו נתרחבו שכשיצא לא נגע:

25 נעקרו - קס"ד קודם לכן נעקרו ונפלו:

26 הא ליתנהו - ומאן נקדיש לא אויר ולא נגיעה דהא אין כאן רחם:

27 נעקרו - קס"ד קודם לכן נעקרו ונכנסו לפנים ונתלו לו בצוארו:

28 נגממו - ניטל מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב:

29 קנגעת בבעיא דאיבעיא לן - כבר ומשם אתה למד את תשובתך:

30 ויצא דרך פרוץ - מהו מי אמרינן כיון דעומד מרובה עליו הוה ליה כאילו כולו עומד. ל"א נגממו מבפנים ושפה חיצונה משמרת וקא מיבעיא ליה תורא ברא מקדש או לא:

31 מתני' הושיט הרועה את ידו - לתוך מעיה:

32 טהור - טעמא דתרווייהו מפרש בגמ':

33 גמ' ק"ו - כלומר אפי' לר' עקיבא דאמר לקמן חולין דף עב. טומאה בלועה כגון עובר במעי אשה טמאה הכא מודה מק"ו אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אע"פ שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא:

34 איתקש - נבלת טמאה לנבלת טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה:

35 על כפיו - שאין פרסותיו סדוקות:

36 מהלכי כפים בחיה - בתוך גופה של בהמה חיה דהיינו עובר טמא במעי אמו:

37 טמאתי לך - משום נבלה דכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא:

38 קלוט - מת:

39 במעי פרה ליטמא - שהרי מהלכי כפים הוא:

40 ומשני מהלכי כפים במהלכי ארבע - בעינן דהכי כתיב הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע שאין לאמו אלא ד' רגלים כגון טמאה שאין פרסותיה סדוקות:

41 פרה במעי גמל - טמאה שעוברה מין טהור:

42 לא תטמא - במעי אמו דהאי לאו מהלך על כפים הוא ור' יוסי פסיק ותני בטמאה טמא:

43 קלוט במעי קלוטה - ואמו טהורה היא אלא שנולד כך:

44 ליטמא - במעי אמו ומתני' פסיק ותני בטהורה טהור:

45 קל וחומר דרב חסדא - אם הועילה לו אמו כו':

46 אלא איזה זה - נבלה שחלוקה בין נבלת טמאה לטהורה:

47 זו נבלת עובר - דהא בנולדה ליכא לאוקמה דהא נבלת טהורה מטמאה דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם וגו' אלא בנבלת עובר מיתוקמא שבטהור' טהור מקל וחומר ובטמאה טמא דליכא קל וחומר דקם ליה ממילא בטומאת נבלות מאחר שמת ולא דרשי' היקשא:

48 אי לאו דר' יצחק הוה אמינא כוליה האי קרא לכדרבי אתא - דאמרי' לקמן חולין דף עא. אקרא אני חיה בהמה למה נאמרה כו' ועובר טמאה דטהור תיפוק לן מהקישא דלעיל ואע"ג דרבי מבהמה טמאה נפקא ודרב נחמן תיפוק מחיה הא קיימא לן שבועות דף יט. פרשה שנאמרה ונשנית מפני חידוש אחד נשנית השתא דכתיב כל הולך על כפיו דאפקנא מהיקשא דלא נקיט דרשי' מבנבלת חיה טמאה ואמרינן לדרשה אתא לאתויי עובר:

49 הכי גרסי' תניא אמר ר' יונתן נמתי לו לבן עזאי - נמתי אמרתי למדנו כו' דכתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה וכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הרי חיה טמאה ובהמה טמאה ובהמה טהורה אבל נבלת חיה טהורה לא למדנו שתטמא ומנין:

50 בכל החיה - להביא חיה טהורה וכתיב בסיפיה הנוגע בנבלתם יטמא:

51 למהלכי כפים בחיה - עובר טמא במעי אמו כדאמרן:

52 נמתי לו וכי ימות מן הבהמה וגו' - וכיון דפרט לך בהמה טהורה וטמאה הרי חיה טהורה בכלל לפי שלמדנו במקום אחר חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה כדאמרינן לקמן ומעתה תהא לך חיה טהורה בכלל בהמה טהורה אם תצטרך ללמוד חיה טהורה מבהמה טהורה כלום:

53 וחיה טמאה בכלל בהמה טמאה - לכשתצטרך. ולקמן מפרש למאי הלכתא. וסידרה ה"ג ולמדנו חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה חיה טהורה בכלל בהמה טהורה חיה טמאה בכלל בהמה טמאה בהמה טמאה בכלל חיה טמאה בהמה טהורה בכלל חיה טהורה: